כמו מאכלים רבים אחרים, גם הפסטה מצאה את עצמה במרכזם של ויכוחים רבים לגבי מוצאה. יש שאומרים שהיא הגיעה לאיטליה עם מרקו פולו, כשהתאהב בנודלס שטעם בסין והביא אותה עמו ואחרים מתעקשים שהיו אלו הנוודים הערביים שהגיעו מצפון אפריקה לסיציליה שאחראים על רצועות הבצק הטעימות הללו. מה שלא יהיה, התגלגלות האירועים הביאה לכך שהאיטלקים אימצו לחיקם את הפסטה כמאכל הלאומי, וכיום מייצרים באיטליה כ-2.75 מיליון טון פסטה בשנה, כמות כמעט כפולה מזו שמייצרים בכל ארצות הברית.
אז מה היה גלגולה של הפסטה? קבלו 8 עובדות היסטוריות מרתקות:
1. הסבתא של הלזניה: העדות הראשונה למאכל שדומה לפסטה שאנחנו מכירים היום נמצאה בספר המתכונים של אפיציוס, בן המאה ה-4 לספירה. מסתבר שבתקופה הרומית היו מכינים מעין דף בצק עשוי מקמח ומים, המבושל בתנור עם רוטב נוזלי, שהיווה גם את נוזלי בישול הבצק. למנה קראו הרומאים - לאנייה - Lagna וכנראה היא הסב-סב-סבתא של הלזניה.
2. סיפורה של אטרייה: המצאתה של הפסטה היבשה מסמנת את המהפך של הפסטה ממוצר ביתי שנעשה בעבודת יד, למוצר תעשייתי שמסוגל לנדוד. המהפך החשוב לזה, לרוב מיוחס לסוחרים הערבים שנדדו ונאלצו למצוא פתרונות יצירתיים כדי לנדוד משך זמן ארוך. הפסטה היבשה מופיעה לראשונה בספר מתכונים ערבי מהמאה ה-9. במאה ה-12 כתב הגיאוגרף המפורסם אדריסי על תעשיית הפסטה היבשה במערב סיציליה. לפסטה היבשה הזאת, אגב, הוא קרא בכתביו - Itrija - מלטינית - אטרייה.
3. כשר-סטייל: הממצא הכתוב הראשון המציין מנת המבוססת על פסטה באירופה מקורו רק במאה ה-11 בצרפת, בכתבי רבנים יהודיים שהתפלפלו בינם לבין עצמם לגבי כשרותה של הוורמצ'ילי, סוג פסטה שפירוש שמה "תולעים קטנות".
4. המצאת המזלג: עדויות מראות שבני האדם עשו שימוש במזלג עוד בתקופת הברונזה, אבל רק כ-2600 שנים לאחר מכן, יופץ המזלג באירופה. הפסטה, שהפכה במהלך ימי-הביניים למאכל הרשמי של איטליה, נאכלה תחילה עם הידיים, מנהג לא נוח ולא אסתטי שדרש שינוי. באחת מאסופות המתכונים החשובות שנשארו מהמאה ה-14 - Liber de Coquina - נראה מתכון מפורט להכנת לזניה, שנחתם בכך שהמנה חייבת להיאכל באמצעות כלי מעץ. עדות זו מרמזת שהשימוש במזלג הפך לעניין שכיח באיטליה באותה התקופה, בניגוד לשאר אירופה, שהחלה להשתמש במזלג רק 200 שנים מאוחר יותר.
5. שכחו מאל-דנטה: על אף שהמתכונים לפסטה מימי הביניים והרנסנס דומים למתכונים שאנחנו מכירים היום, החוקים לאופן הבישול של הפסטה היו שונים לחלוטין. הפסטה של אותה התקופה הייתה מבושלת הרבה יותר זמן. במאה ה-15 מאסטרו מרטינו, שנחשב לסלבריטי שף הראשון בעולם, כתב בספרו Libro de arte coqvinaria (אמנות הבישול) שיש לבשל את המקרוני הסיציליאני במים במשך שעתיים(!)
6. רוטב העגבניות: ב-31 באוקטובר 1548 הגיעו העגבניות הראשונות לאיטליה. עם זאת, רק בשנת 1820 החלו האיטלקים להשתמש בעגבניות כבסיס לרוטב לפסטה.
7. אכלני המקרוני: רק במהלך המאה ה-17 החלה הפסטה לקחת תפקיד מרכזי בתזונה של האיטלקים. זה התחיל בנאפולי, שם גורמים כלכליים ופוליטיים פגעו ביכולת לשנע אוכל - ובעיקר בשר. התוצאה הייתה ירידה ניכרת במחירי הפסטה. לכשהפכה הפסטה מוצר זמין כל כך, היא הפכה למוצר צריכה בסיסי בנאפולי. הנאפוליטניים נודעים בעולם כ"אכלני המקרוני" (Mangiatori di maccheroni).
8. טורטליני ורביולי: על אף שהיום כולם יודעים שמדובר בשני סוגים של כיסוני בצק, למעשה, ההבדל בין השניים במקור היה שהמילה רביולי כוונתה הייתה למילוי עצמו, והטורטלו - הבצק שעוטף אותו.
בארוחת ערב מיוחדת במינה שתתקיים במסגרת שבוע המטבח האיטלקי, יגיש השף מוטי סופר מנות שמספרות את סיפורה ההיסטורי של הפסטה - מהלזניה של אפיציוס, דרך הפסטה הערבית היבשה והאטריות שהגיעו מסין ועד לסוגי הפסטה המוכרים היום באיטליה. את הארוחה תנחה העיתונאית הילה אלפרט, שתציג לאורחים את הסיפורים המגלגלים את ההיסטוריה של הפסטה. לה רפובליקה, 21.11, שעה 19:45, להזמנות: 03-6470247 / 03-647-0247.
כל אירועי "שבוע המטבח האיטלקי" מתקיימים ביוזמת משרד החוץ האיטלקי ומשרד התיירות איטלקי. משרד התיירות האיטלקי פועל מחודש יוני בישראל דרך לשכת המסחר ישראל-איטליה
במהלך ארוחות הערב יוגשו יינות מיקב סלקטו, שנמצא באיזור מונטפולצ'יאנו שבטוסקנה. היקב מתמחה ביינות מסוג וינו נובילה מענב הסנג'יובזה המקומי. היקב נוקט בגישה אקולוגית השואפת לצמצם את פליטת הפחמן של כל שלב בתהליך הייצור - מחזור החומרים בכרם (מים, עץ לבעירה), שימוש בגרביטציה לשינוע היין (במקום משאבות חשמליות), מקסום אור טבעי (אין אור חשמלי), גידול צמחייה על קירות היקב (לשמר לחות וקור ולהימנע משימוש במיזוג).
הקליקו על התוכנייה של שבוע המטבח האיטלקי
